זהירות – פוסט ארוך ומלא רגשות מבולבלים. פוסטים סודרים על הנושאים שהועלו כאן יהיו בהמשך 🙂

חודשיים שלמים לא הייתי כאן. במרחב האישי שיצרתי לעצמי. הבלוג שלי.

כאילו הכל נעצר!

אבל קרה בדיוק ההיפך. כל כך הרבה דברים קרו בחופשת הקיץ.

זה התחיל מחופשה של ילד אחד (אביב) שנשאר עם אמא שלו בבית (אני) שהתחילה מסוף יוני ובפעם הראשונה לא הלך לקייטנה (הרבה סיבות בעיקר חוסר רצון שלי להתמודד מולו כשייכנס למקום חדש…)

היה הרבה זמן אמא-אביב (שזה מעולה) ופחות זמן אמא-אמא (פחות טוב..)

והמשיך בטיסה לישראל – חופשת הקיץ הראשונה בישראל לאחר שעזבנו.

מה לא היה שם?

התרגשות, שמחה, דיבורים לתוך הלילה, געגועים לחברים ומשפחה.

געגועים לים, געגועים לזכרונות.

כל זה רק אחרי 7 חודשים שלא הייתי בארץ.

7 חודשים שאולי במבט לאחור על תקופת החיים נראים כל כך חסרי משמעות מבחינת הכמות, אך מבחינת מה שעברנו בהם יש כל כך הרבה רגשות וחוויות.

חלקן חוויות נפלאות וחלקן חוויות לא פשוטות שאנחנו עוברים כאן.

הביקור בישראל מבחינתי היה זריקת מרץ, חיבוק אחד גדול. נסיון לטרוף את כל העולם ולראות כמה שיותר.

רק שהכנתי את לו״ז הביקור בארץ הבנתי כמה אני מוקפת בחברים ואנשים שאוהבים אותי.
זה מחמם את הלב לראות ולהרגיש את זה. פשוט בלתי נתפס.

ואז בחזרה לשגרה מבורכת שהייתה מלווה בתחושת עננה קלה.

הנסיעה הפעם הייתה יותר ברורה. לקראת מה אני נוסעת ולאן אני מגיעה.

לא כמו הנסיעה הראשונה שהייתה באפילה, לא ידענו לאיזה בית מגיעים כי ראינו אותו רק בתמונות.

ועכשיו, חוזרים הביתה… אבל הרגע היינו בבית.

בעצם, יש לנו 2 בתים!

בית אחד עם המשפחה והחברים, והרחובות המוכרים והחברים והמשפחה האהובים בישראל,

והבית השני בניו ג׳רזי עם הבן זוג והאבא (שנשאר בבית ולא הצטרף לנסיעה) והבית שהקמנו שם יחד עם השקט והשלווה מסביב והחברים החדשים.

שבוע אחרי כבר צריך להיכנס לבית הספר ולגן והמרדף אחרי השגרה התחיל (מזל.. אחרת הייתי שוקעת בזכרונות ומחשבות..) ויום אחרי תחילת הלימודים אחותי הגיעה – אז בכלל כיף גדול ומכופל.

ועכשיו.. כמעט חודש אחרי החזרה. אני כאן. לבד. מול המחשב. היום הראשון שאין לי ילדים מסביבי / אורחים / פגישות התנדבות של בית הספר (מבטיחה להקדיש לזה גם פוסט) ויש רק אותי ואת השגרה.

מנסה לעכל הכל יחד.

מנסה להכיל את השקט בחוץ עם המחשבות שמתרוצצות.

תוך כדי כבר הספקתי להיפרד משתי קבוצות חשובות לי מאד בישראל:

1. קבוצת הנטוורקינג שהייתי משוייכת אליה מיום שהקמתי את העסק שלי לפני 6 שנים, קבוצת מעגל תנופה בניהולה של יפעת ברכה.
2. והקבוצה השנייה היא קבוצת הפייסבוק – שיח נשי עסקי – שם אזרתי אומץ היום לכתוב דברי פרידה לאחר שהתלבטתי עם המחשבה רבות יחד עם יפעת ברכה שהקימה את הקבוצה (כן, כן זו מהסעיף הקודם).
   לאחר התלבטויות רבות וקושי רב בשחרור ניהול הקבוצה החלטתי שאני צריכה להתמקד בניהול העסק שלי מעבר לים ובניהול הקבוצה שלי כאן ולדעת גם לשחרר ולפרוש בשיא.

אז חברות מעגל תנופה ושיח נשי עסקי היקרות אם אתן כאן, תדעו שאני אוהבת אתכן מאד.

צירפתי גם קישורים בתוספת המלצה רותחת על הקבוצות הנפלאות האלה לכל בעלת עסק שרוה להצטרף 🙂

ואם את או אתה במקרה נמצאים בניו ג׳רזי והסביבה יותר ממוזמנים להצטרף לקבוצת העסקים שלי החדשה שמעתה תקבל טיפול מסור יותר אחרי שעברה להיות בת יחידה (טוב נו, חוץ מקבוצת הפייסבוק שלי שבה אני עונה על שאלות שיווק בפייסבוק) בעלי עסקים ישראלים בניו ג׳רזי והסביבה

שומרת לי תמונה לזכרון מתוק 🙂