בפוסט הקודם סיפרתי לכם על ההצעה המטורפת שקיבלנו ועל ההחלטה (המטורפת עוד יותר) פשוט ללכת על זה.
לא בדיוק עצרנו לחשוב איך ומה, לחשב סיכונים ולעשות טבלאות בעד ונגד.
פשוט הלכנו על זה – זיהינו הזדמנות וקפצנו עליה.

אבל הדרך מפה לניו יורק הייתה עוד ארוכה מאוד.

ההצעה הייתה אמנם על השולחן אבל על מנת שזה יקרה בן הזוג היקר שלי היה צריך לקבל עבודה שם ולאפשר להזדמנות להפוך למציאות.

ואני?
אני כבר נכנסתי לקבוצות פייסבוק רלוונטיות והתחלתי לחקור ולראות מה קורה שם.
הגענו למסקנה שלגור במנהטן זה אמנם מפתה אבל לאור העובדה שיש 2 ילדים בתמונה החלטנו לבדוק ולחקור גם את אזור ניו ג׳רזי.

הצטרפתי לקבוצה מדהימה שנקראת ישראלים בניו ג׳רזי אותה פתחה שרון בורכו, סוכנת נדל״ן ובעיקר אדם עם לב רחב.
כתבתי פוסט מבולבל ביותר וכבר באותו הערב (ליל שישי) שרון הייתה אתנו על הקו במשך שעה!! והרגיעה אותנו.
הסבירה לנו בדיוק מה הולך להיות ומה הצעדים שצריך לעשות.

קיבלנו הסבר על הקהילה הישראלית המדהימה שיש באזור, על אפשרויות החינוך (גן ישראלי/ אמריקאי/ בית ספר) וכמובן על אפשרויות ההגעה למנהטן ואפשרויות הדיור שישנם.

החלום שלנו היה – בית פרטי!
אחת הסיבות שניו ג׳רזי קרצה לנו היא גם הקרבה (יחסית) למנהטן, חיי הכפר, הקהילה הישראלית והחינוך המצוין.

ובתזמון מצוין (תקראו לזה גורל, יקום, צירוף מקרים..) בעלי היקר הזמין לי כרטיסי טיסה בהפתעה יחד עם חברה טובה לניו יורק לחודש אפריל (חודש וחצי בערך אחר קבלת ההצעה) אז כבר קבעתי עם שרון (ביוזמתה) לסיבוב בתים. למרות שעדיין אין תאריך ואין עבודה.
רק להגיע ולחוש את האווירה.

 ומה עם עבודה?
שאלה מצוינת!
כחלק מההדרכות של בן זוגי הוא מצא הרצאה בניו יורק (ממש חודש אחרי שאני ביקרתי שם) וקפץ על ההזדמנות 🙂
נכנס להדריך שם ועל הדרך קבע עוד מספר הרצאות על מנת שיתחילו להכיר אותו וכמובן לגשש ולבדוק את השטח.

שלב ראשון התחיל…