חברים

לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

כל מי שמכיר אותי מהתקופה בארץ יודע שהייתי שורצת בקניון חולון,

ולא – זה לא היה בשביל קניות אלא בעיקר לשבת לעבוד שם וגם לשבת עם חברות לקפה סתם באמצע היום.

לפני שהילדים חוזרים מהמסגרות.

לשבת שעה – שעתיים ולהתעדכן מה קורה ואיך מרגישות.

כל מי שמכיר אותי יודע (ולפעמים לא מאמין) איך יש לי כל כך הרבה חברות.

חברות אמת.

כאלה שמכירות אותי מבפנים ומבחוץ.

כאלה שאפשר להיות אמיתית, בלי פילטרים, בלי ביקורת וכל אחת היא עולם ומלואו.

יש חברות סוד שיודעות עלי הכלללל.
יש חברות לעסקים שאיתן אני יכולה לשפוך את כל הרעיונות, תקיעויות והן תמיד יודעות להרים למעלה.
יש חברות דרך הילדים שנכנסו לי ללב וגם אם עכשיו המרחק גדל בפגישה אתן בישראל זה הרגיש שרק ירדתי לרגע ועליתי חזרה.

כשמגיעים ליבשת אחרת ואפילו אם עוברים לעיר אחרת זה להתחיל הכל מחדש.

החברות שהכרת וסוגי הקשרים שיצרת במשך השנים לא נמצאים מסביבך יותר. הם קיימים ברקע, הם קיימים בשיחות הטלפון. אבל אין כמו מפגש אמיתי פנים מול פנים.

את צריכה להתחיל מחדש!
להכיר, לשמוע, לספר ואת לא יודעת מי נגד מי ועל מי אפשר לסמוך.
את מוצאת את עצמך בגיל 36 יוצרת חברויות כמו פעם בבית ספר.
דרך הילדים, דרך מפגשים (זו אחת הסיבות שיזמתי מפגשי היכרויות לנשים) ולא כולן פנויות לעתים ליצירת קשרים חדשים. וזה בסדר.

חלק נמצאות כבר שנים כאן, יש להן את הקהילה שלהן, את החברות שלהן, אין תמיד מקום לעוד…
מוצאת את עצמי לפעמים מסתכלת מבחוץ על נשים שיצרו קשר עמוק והגעגועים עולים בי.

געגועים לפגישה ספונטנית
געגועים לחיבוק
געגועים ליציאה שנמשכת ונמשכת כי פשוט לא רוצים להיפרד אחת מהשנייה
געגועים לבדיחות פרטיות
געגועים לבכי משחרר שאפשר רק עם חברות
געגועים לתקופה שהייתה ממש לפני תשעה חודשים וטעמתי אתה שוב בישראל בביקור האחרון בקיץ

הביקור שלי בארץ היה מושתת בעיקר ממפגשים עם חברות – (ועם המשפחה האהובה שלי) לא  עניין אותי לצאת לטייל ברחבי הארץ, מבחינתי להיפגש
בבית ולפטפט או לשבת בבית קפה.
כבר בערב השני יצאתי עם חברות ילדות שלי (אחת מהיסודי והשנייה מלווה אותי עוד מגיל 3, אוהבת אתכן בלבבבב)

זה נמשך עם עוד ועוד פגישות אתן – בוקר, צהריים, ערב מה שיש 🙂

חברות מהצבא

חברות מהנטוורקינג שנכנסו לי ללב (לא רק עסקים אלא גם אנשים)

חברות מחופשת הלידה שהתחברנו בחבל הטבור ולא התנתקנו

חברות מהתיכון

חברות מהעבודה כאופטיקאית

ועוד  ועוד….

ועם כל אחת ואחת היה מושלם! זה כמו לנעול נעלי בית מחדש, לא צריך להסביר, להכיר אלא פשוט להיות נוכח.

כמה תמונות עם האהובות שלי שמרכיבות את לבי..

 

וכמובן שגם לילדים (בעיקר לגדול) החברים מישראל היו ממש חסרים.

אין ספק בשש שנים אתה צובר הרבה חברים (זה בגנים כנראה..) חברים שהיו אתך ממש מהתקופה שנולדת ועד שעברנו לארה״ב.

אני מהצד השני מאד השתדלתי לשמור על קשר עם החברים שלו, כפי שאני שומרת על הגחלת עם חברות שלי.

אז נכון שזה מצריך זמן של שיחות טלפון והודעות אבל זה שווה הכל!!

כמה תמונות עם הדור הצעיר 🙂 חלק מהתמונות מחכות לאישור ויועלו לאחר מכן ויש אמא אחת ספציפית שלא עלתה כאן – אביגיל אהובתי כי היינו עסוקות בחיבוקים ועדכונים ולא בתמונות.

אז מה עכשיו?

עכשיו מתחילים מחדש, יש חברות שכבר הכרתי ועוזרות לי לאורך כל הדרך ויש כאלה שעדיין מגששים את דרכנו לקשר 🙂

אני מודה על כל האנשים המדהימים שהכרתי בזמן היחסית מועט שאני כאן ויודעת שזו הזדמנות להיכרות עם אנשים שאולי לא הייתי פוגשת אם הייתי נשארת בארץ.

ולחברות שלי ולמשפחה בישראל שולחת לכם המון המון אהבה!!! מקווה שנתראה בקרוב 🙂

One thought on “לבי במזרח ואנוכי בסוף מערב

  1. וואי ריגשת אהובה!!! כל כך מתגעגעת לקפה של יום שני בקניון, לשיחות עד לפנות בוקר ביציאות שנמשכו ונמשכו כי לא רצינו לסיים את המפגש… את כל כך חסרה לי כאן
    רונית

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *