כללי

אחרי 20 שנה – כפרה עלייך נטע!

נטע ברזילי ברגע הזכייה בארוויזיון

ואווו איזה ערב מטורף.

לא האמנתי שנחזיק 4 שעות ברציפות מול מסך המחשב של הלפטופ שלי בסלון כדי לצפות באירויזיון 2018 והכל בשביל לראות את נטע המדהימה.

זה לא רק השיר המטריף שנדבק אליך בשניות, זו האישיות שלה שמקרינה החוצה, זה הרצון לנצח ולהביא גאווה למדינה ובמיוחד שהיא באופן אישי תיקח את הזכייה הזאת.

נטע.

פשוט נטע.

זאת שלא נראית כמו הבחורה שייצגה את קפריסין או שאר היפהפיות הרגילות על המסך אלא מישהי אחרת, לראות אותה בפריים טיים, מרוחה על המסכים של כולנו בחודשים האחרונים ולראות כמה כולם (בערך..) מפרגנים לה ורוצים בטובתה.

היא נכנסה ללב של כולנו.

החיוך המדבק, המוזיקה המדהימה שלה פשוט – היא! ללא פוזות, ללא נסיון להרשים אף אחד.

והפעם – זה אפילו חזק יותר עבורי.

להיות רחוקה מהמדינה שלי, לא כטיול, אלא מעבר דירה לקצה השני של כדור הארץ (ממש 4 חודשים עוד 3 ימים) להראות לבן שלי את האחדות של עם ישראל. איך ברגע אחד קטן היינו כולנו מרותקים למסך, גם כאלה שמעולם לא ראו אירוויזיון מימיהם.

היה לי חשוב שהם ירגישו את העוצמה, את ההתרגשות, הציפייה.

אז התיישבנו מול הפייסבוק לצפות בשידור חי (בדיוק שקמתי לצלם קרה הרגע המטריד עם בריטניה, חטיפת המיקרופון)

אירוויזיון 2018

 

אין ספק שלהשאיר ילדים 4 שעות לצפות בשירים לא מוכרים בשפות לא מוכרות היה מאתגר, הם באו והלכו, בנו מחנה מחבל קפיצה והגיעו מדי פעם לצפות אבל כולנו! כולל החצי השני התייצב מול המחשב לצפות בביצוע ההורס של נטע.

החלק האהוב עלי באופן אישי (חוץ מהביצוע של ישראל) הוא ספירת הנקודות.

אני זוכרת את עצי בתור ילדה מחכה לרגע הזה, מתרגשת עם כל נקודה ונקודה.

בניית המתח הייתה עצומה סביב הנקודות והפעם זה עבר יחסית מהר.

הובלנו די מהר בטבלה ואז – דממה!!!

היו נקודות אבל הסוף היה נראה לא טוב עבורנו.

ואז הגיע רגע הצבעת הקהל..

ורק רצינו לא לקבל נקודות ולחכות לסוף.

המתמטיקה חזרה הביתה והתחלנו ובתרגילי חיבור וחיסור, כולנו היינו מול המסך.

אביב היה בהתרגשות שיא, הרגיש פתאום קרוב לבית, קרוב לישראל.

ראיתי שהוא מרגיש שייך וחלק מהמקום שלו.

אין ספק שההתרגשות מתעצמת שאתה רחוק מהבית והרצון להיות שם הולכת ומתחזקת.

רגע האמת הגיע שלוש מדינות אחרונות עוד לא קיבלו את הניקוד שלהן.

ואז נותרנו – ישראל וקפריסין לפני חלוקת הנקודות ואוסטריה שהובילה את הטבלה

השלישיה

עבורי זה היה מחזה עם מסר הרבה יותר עמוק משלוש מדינות שמחכות לרגע ההכרזה על הזכייה.

אז בואו נהיה לרגע סטיגמתיים ונשים את דיבורי הפוליטיקלי קורקט בצד (ותאמינו לי שקשה לי לכתוב את זה אבל לפעמים אין ברירה וחייבים לשים מראה) –

נשארו שלושה:

הזמרת של קפריסין שנראית כמו ביונסה – אני אישית לא זוכרת את השיר שלה אלא את המלבושים הצמודים..

הסולן של אוסטריה עם הקול היפהפה ובנוסף לא ניתן להתעלם מהעובדה שאוסטריה, מי שהייתה מזוהה עם העם הארי, המדינה שהשמידה שחורים ועמים נוספים (כולל היהודים) עד לפני כמה שנים שלחה זמר שחור.

וכמובן נטע שלנו – הדמות ההפוכה מהזמרות והשחקנים שנמצאים בפריים טיים, הדמות (אין מנוס מלכתוב את זה) השמנה, הפחות פופולרית שהגיעה לטופ בזכות המוזיקה שלה והאישיות הסוחפת שלה.

וכמובן שהציוץ של ראש הממשלה בטוויטר שלו לא עזר לעניין בסופו של דבר..

ביבי רצה לצאת מברך ובעזרתו האדיבה של התרגום האוטומטי (מיקרוסופט וגם גוגל נפלה בזה)

כאשר רשם נטע את כפרה אמיתית והתרגום הוחלף ל – נטע את פרה אמיתית… אופסי

הציוץ של ביבי - נטע ברזילי
פעם הבאה לחשוב על התרגום לאנגלית לפני..

 

אז אחרי אתנחתא קומית קלה ושניות ארוכות שהרגישו כמו כל הסרט של חלף עם הרוח קפריסין קיבלה את המקום השני בבחירת הקהל מה שלקח עוד שניה וחצי לצוות הישראלי להבין שבשנה הבאה בירושלים…

נטע ברזילי ברגע הזכייה בארוויזיון
צילום מסך מתוך השידר החי של כאן
טבלת הניקוד הסופית - ארוויזיון 2018
טבלת הניקוד הסופית – ארוויזיון 2018

אני חושבת שצעקות השמחה של הישראלים שמפוזרים בכל רחבי העולם היה אפשר לשמוע גם בחלל, רגע אחד קטן של אחדות העם ושמחה משותפת.

רגע אחד שבו כל הפיד בפייסבוק מורכב מקטעי השיר toy של נטע וקריאות שמחה

הוואטספ התחיל להתמלא בהודעות גם הקבוצות מישראל וגם הקבוצות מכאן.

השמחה על הפנים של אביב הגדול שלי הייתה מרוחה בכל עבר, להרגיש חלק ממשהו גדול, חלק מעם זו הרגשה שאין דומה לה.

במיוחד שאתה רחוק מכל מה שאתה מכיר.

בדרך אירונית כלשהי את היום גם העברנו עם שיחות לישראל ווידאו עם משפחה, חברים של אביב גם כאלה שלא שוחחנו אתם הרבה זמן אז אין ספק שגם זה מעצים את הרגש.

אני (ועוד רבים כמוני) רצינו לקחת מטוס על חלל לקפוץ לבריכה בכיכר רבין ולהשתולל עם כולם.

אם הייתי בישראל זה בטוח לא היה קורה, אבל כיף לפנטז גם על זה

כיכר רבין אחרי הכרזת הזוכה
כיכר רבין אחרי הכרזת נטע ברזילי כזוכת אירוויזיון 2018

מקווהש השמחה והאופוריה יישארו לעוד הרבה זמן, עוד יותר מקווה שנחבק את נטע חזק חזק אלינו ולא ניתן לה לברוח או לשקוע והכי מפחיד – להישכח אי שם עוד כמה חודשים.

את אלופה, מוכשרת ובעיקר עם לב רחב.

אם תרשו לי לסיים את הפוסט עם נאום הניצחון של נטע:

״אני כל כך שמחה. תודה רבה לכם שבחרתם בשונה. תודה רבה לכם שקיבלתם את ההבדלים בינינו. תודה שחגגתם גיוון. תודה! אני אוהבת את המדינה שלי, בשנה הבאה בירושלים".

הלוואי ונדע לקל את השונה מאתנו לא רק כאשר הוא מפורסם או נוגע בתהילה, אלא גם כאשר הוא אתנו בכיתה/ בתור למכולת / בכביש.

כולנו בני אדם בסופו של דבר לא משנה הצבע, המין, הנטיות שלנו.

תודה נטע, כפרה עלייך!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *