חינוך בארה״בילדים בארה״ב

הכי קרוב לברודווי

broadway

אני אדם חברותי. זה ברור לי!

גם אם לפעמים לוקח לי זמן להתניע (גג רבע שעה) בסופו של דבר אמצא את עצמי משוחחת עם מישהו זר לגמרי כאילו אנחנו מכירים כבר שנים.

ממליצה לכם – לאמץ את זה!

בזכות הקשרים והחברויות והשיחות (הפעם עם ענבר המקסימה) קרו כה דברים:

  1. הכרתי אשה נהדרת שמלאה בהמון נתינה  ובכלל מלא פרצופים חדשים
  2. אני (כנראה) נכנסת לועד הורים המארגן את פעילויות after school (עוד הזדמנות שיכירו אותי)
  3. קיבלתי תזכורת על ערב כשרונות צעירים בבית ספר (שתכל׳ס לא שמתי לפרסומים בכלל)

בנוגע לועד עוד אעדכן מבטיחה ברגע שיהיה מה.

הפעם רוצה לשתף אתכם על פעילות בית הספר שנערכה בשישי בערב.

תחרות כשרונות צעירים שהשתתפו בה ילדי בית הספר.

כשסיפרתי לאביב שיש תחרות כשרונות צעירים בבית הספר שלו אורו עיניו.

הקרבה לבמה ולהופעות כל כך מרגשת אותו והוא שאל אותי אם גם הוא יוכל להופיע.
משהו בי נצבט האמת, למה?

כי אפילו אם הייתי שמה לב להרשמה לא הייתי רושמת אותו כי הייתי בטוחה שלא יילך על זה.

להופיע על במה? מול עשרות אנשים זרים? ועוד שכולם מדברים אנגלית? אין סיכוי.

אבל אולי הפחתתי ביכולתו.

למרות שעדיין כל יציאה לבית ספר בדרך מלווה במסע קיטורים ואכזבה… אבל מי יודע?

אז כפי שהבנתם הוא לא היה משתתף פעיל אבל הגענו ותפסנו מקום ראשון מול הבמה

 

כשרונות צעירים

והוא היה בעננים!

ראשית אבא שלו הגיע אתנו יחד עם אחותו הקטנה (מזל שהיה בערב)

הוא ישב עם התוכניה של המשתתפים ועקב אחרי כולם.

הסתכל עליהם בעיניים מצועפות ודמיין את הרגע שייתן את ההופעה שלו מתישהו.

אגב שיר, אחותו הקטנה, הייתה בטוחה שהוא הולך להופיע ולא הבינה למה לא עולה.

הבנתי שאני חייבת לרשום את הילד לחוג משחק אבל גם פה עולות המחשבות.

איך ארשום אותו לחוג תיאטרון שהוא עדיין לא מדבר אנגלית?

האם אני עושה לו עוול שלא רושמת אותו ואיך הוא יגיב? כי כל פעם שאני מציעה משהו קצת שונה שלא לפי השגרה הוא נבהל ונסוג לאחור

(זה היה ככה גם בארץ) רק אחרי שנהנה ונמצא בסיטואציה מודה שהיה לו כיף.

לא פשוט בכלל, נראה לי בכל זאת שאחכה כבר לסיבוב הבא של החוגים ואגיע לתחילת שנה הבאה יותר מוכנה.

גם אני צריכה זמן הסתגלות.

אז בינתיים, ממשיכה ליצור קשרים ולקפוץ על הזדמנויות שנראות לי מעניינות.

גם אותי לפעמים קשה להוציא מאזור הנוחות שלי, אבל, היי! זו בדיוק הסיבה שעברנו לפה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *