הפעם הגעתי מחושלת,
אני כבר אחרי 2 מסיבות פרידה רשמיות.
הראשון היה עם מעגל תנופה – קבוצת הנטוורקינג שלי מזה כמעט 5 שנים והשנייה עם החברות לצבא ואפילו היה מפגשון פרה- פרידה לפני כן עם 2 חברות טובות שלי – טלי ואביגיל.
אבל שום דבר לא הכין אותי למפגש הזה, במיוחד למשהו מאוד ספציפי בו.
המפגש הזה היה מיוחד במינו, הוא התקיים אצל ההורים שלי וכלל את החברות ובנות דודות קרובות שלי.
זה התחיל כמו מפגש נשים סטנדרטי עם הרבה אוכל טוב וצחוקים ולאחר מכן ניגשנו לתכנית האמנותית בה כל אחת הביאה חרוז ויחד צירפו אותו לשרשרת מקסימה שאוחזת אתה המון איחולים ואהבה.
הסבב התחיל והיה מרגש מאוד (ועדיין מה שהיה לי בראש זה מה יהיה עם הכל יתבטל ובסוף לא אסע? משוגעת, אין ספק!)
והייתי רגועה, נרגשת, אבל רגועה.
עד שהגענו לחברה טובה שלי, ה–חברה (ויסלחו לי כל החברות האהובות שלי) זו שאתי יחד מגיל 3.
זו שמלווה אותי בכל תחנות הדרך שלי בעולם ואני אותה.
גם בתקופות פחות טובות לשתינו שהקשר קצת ניתק מצאנו את הדרך חזרה כאילו כלום לא קרה.
ולא היה צריך הרבה – רק מבט אחת בשנייה והדמעות התחילו לפרוץ.
הבנתי שזהו!
זה אולי נשמע קצת סופני ודרמטי אבל להיות מול אדם שנמצא אתך כל כך הרבה שנים ולא דרך קשר דם, אלא מבחירה יומיומית למרות הכל.
ובתקופה שהקשר אינטנסיבי ביותר (היא בחופשת לידה ולכן יש לנו יותר זמן להתראות) ופתאום להבין שאני יוצאת להרפתקה במקום רחוק כל כך בלי החברות והמעגל המדהים שסבב אותי גרם לי להישבר.
הפגישות, השיחות, הטלפונים בתחילת היום עם כל אחת ואחת שם כמעט במינון זה או אחר.
הסתכלתי מסביבי והרגשתי שזכיתי.
זכיתי באהבת אמת מאנשים שחשובים לי מאוד.
ואני מודה ליקום ששלח לי כל אחת ואחת מכן!
תודה נוספת על המתנה המרגשת כל כך מלבד שרשרת החרוזים גם שרשרת אמיתית המורכבת מאנשים שמחזיקם ידיים וגם ה-מתנה
ספר מרגש מאוד שבנוי מברכות אישיות של כל אחת ואחת.
ותודה מיוחדת לאחותי האחת והיחידה שארגנה את הערב הזה – אוהבת אותך מכל הלב.
זה יישמע מוזר אבל כנראה מובן – מרוב התרגשות לא צילמתי את הערב נשים המופלא הזה ולכן הזכרונות ישארו בלב.
אבל יש לי את המתנה המקסימה שקיבלתי שבטוחה שאציץ בה ללא הפסקה –