עוד יום אחד נותר למפגש המרגש.
ההורים שלי מגיעים אלינו מחר בערב אחרי 3 חודשים.
בתמונה הראשת תוכלו לראות את טבלת הייאוש שהכין הבן הבכור שלי לפני חודש וסימן באדיקות ובשמחה כל יום שחלף. (הריבוע אחרי – היכן שכתוב אבא עם מטוס זה פשוט הום שאבא שלו טס לשבועיים. תזמון מושלם עם הביקור של ההורים)
עבורי זו הזדמנות להראות להם למה בכלל עברנו לכאן, להראות להם את הטוב. את השקט והשלווה.
את האפשרויות האינסופיות של אמריקה.
אבל..
אני חוששת.
אני חוששת שהם יראו את הקושי שלי, את המחשבות שלי מה הייתי לפני 3 חודשים בארץ ומה אני עכשיו (בעיקר עקרת בית..)
אז נכון, העסק עובד מרחוק ויש לי עובדים מדהימים שמתפעלים אותו אבל זה ממש לא אותו הדבר.
אני לא יכולה עדיין לפרסם כאן ולעבוד פול פאואר.
רוב הזמן אני עם הילדים (חופש פסח, חופשת אביב, חופשת מחלה.. לא חסר)
ובכלל השפה החדשה שאני צריכה ללמוד, החוקים.
הנסיעה לארץ לחופשה ממש קרובה (אוגוסט מבחינתי זה ממש מער לפינה אז מה שזה עוד 4 חודשים) וכל ה״חוקים״ מתחילים לצוף.
כמה זמן אני צריכה להיות בארץ על מנת לקבל זכויות לאחר מכן ומה קורה עם עסק בארץ.
זה לא מרפה ממני. זה עולה ועולה.
התיעצנו עם איש מקצוע וקבענו שיחה לעוד 3 שבועות (אחרי הגשת הדוח השנתי מצד הרו״ח ואחרי שבן הזוג יחזור מסיבוב ההופעות שלו באירופה, נוסע עוד יומיים לשבועיים..)
אבל אני צריכה תשובות עכשיו! ככה זה – מזל שור, לא יעזור.
שואלת וחוקרת כל אחד שרואה.
כולל מלאך שפגשתי היום אצל הבסטי שלי, הדר 🙂
מירב המקסימה שישבה וייעצה לי ושולחת גם עכשיו תוך כדי הכתיבה שלי מילות עידוד בוואטספ.
האנשים המקסימים שאני זוכה לפגוש כאן בדרך פשוט מדהימים אותי מחדש בכל פעם ומרחיבים את לבי.
אני בטוחה שבבוא העת אני אקבל כך את החדשים שמגיעים לפה.
זה כל כך חשוב ועוזר, אגב לא רק בארץ זרה, מספיק שעברתם שכונה או עיר ואתם לא במקום הבטוח שלכם, הקהילה מסביב כל כך עוזרת.
אז נחזור להורים 🙂
מקווה (ובטוחה) שהולך להיות לנו כיף חיים פה, במיוחד שהובטח לנו מזג אוויר אביב במיוחד (26 מעלות לא הולכים פה ברגע אחרי 2 מעלות במקרה הטוב)
מבטיחה לעדכן על המפגש המרגש ובינתיים מחזירה לעצמי את הנשימה חזרה.
שוטפת את המחשבות בעיקר בעזרת ניקוי הבית וסידור החדר
ובעיקר מודה על האנשים הטובים שהיקום מזמן לי כי הוא יודע שבלי רשת חברים הנפילה מטה קלה מאוד.
תודה.
זה מה שיצא בסוף 🙂
