לפני כמה שעות אני ואחותי נפרדנו ומוצאת את עצמי בשעה 1:00 בלילה (שעון ארה״ב) מחכה לה שתחזור מניו יורק הביתה אחרי הטיול הרגיל עם גיסי ושנייה אחרי מבינה שהיא כבר בדרך לישראל.

לא להאמין איך הזמן עובר וכמה מתקרבים כאשר נמצאים יחד כל כך הרבה זמן.

אין שום ספק שזה זמן איכות יקר במיוחד.

אלה היו שלושה שבועות מיוחדים עבורי.

זמן שיכולנו להתקרב שוב, כמו פעם שהיינו יחד בתיכון. מבלות עם אותם חברים, יוצאות יחד. כמו פעם.

אז נכון שעכשיו זה ״קצת שונה״ עברו 20 שנה מאז, ותכל׳ס מאז שהיא הייתה בת 18 ועזבה את בית ההורים ל״נוער העובד והלומד״ לא היה לנו זמן איכות כמו שצריך.

אפשר להגיד עוד מהתקופה שאני התגייסתי לצבא…

ופתאום בביקור היה זמן להשלים את החסר. להכיר שוב מחדש, לדבר, להקשיב, לטייל, ליהנות.

זה לקח קצת זמן, זמן של גישוש מחדש, זמן של דיבורים ושיחות על בגדים (אין על זה שהיא סטייליסטית, הרווחתי מסע קניות צמוד ושווה במיוחד) ועד שהגענו לשיחות עמוקות.

נוסיף למשוואה הפסקה של כמעט שבועיים לטיולים שלה ושל הבן זוג (אוהבים אותך גם!!!)  ועד לחזרה אלינו לפני יומיים.

להתרגל שוב לנוכחות, הילדים שמתרגשים שדודה בבית. אין על זה בעולם!

ואז שוב – הפרידה.

והפעם, לא יכולתי לעצור את הדמעות. הן פשוט הגיעו (עם התיפחויות בלתי נשלטות) עם ההבנה שהיא הולכת. והפעם – אני  לא באמת יודעת מתי נתראה שוב.

מה יהיה עד אז? מה יהיה אתי? לא הבנתי עד כמה היא הייתה חסרה לי עד שהיא הגיעה לפה. האחות האחת והיחידה שלי.

היו נסיונות של עידוד מצד הבנים במשפחה (ע״ע בן הזוג והילד הבכור) עם משפטים כמו – התראיתן עד עכשיו שעה בשבוע בארוחת שישי… או – אמא בוכה כי אחותה הולכת לישראל (נאמר בטון ציני מרוב התרגשות רבה שלא יכול להכיל אותה בלב הרגשי שלו.)

אבל לקח לי כמה דקות להתאפס על עצמי, לנשום עמוק ולהיפרד שוב בחיבוק ארוך, אבל לא ארוך מדי ששוב יפתח את הזרם תוך כדי פלאשבקים לפרידה הראשונה כאשר נסענו מישראל לכאן שם הדמעות התחילו מהצד שלה מה שגרם לי לשברון לב קטן (נשבעת ששמעתי ״קנאק״).

וזהו, הם בדרך לשדה.

הודעת וואטספ, אזכור בסטורי באינסטגרם, הודעה על עיכוב קטן בטיסה (איך אפשר בלי זה) והם על המטוס.

מאחלת לכם נסיעה טובה, את תקראי את זה כבר על אדמת הקודש.

ואני? אני מתגעגעת כבר!

ומה הקשר לסוף העולם אתם שואלים? (תחזרו לכותרת אם כבר שכחתם..) מקדישה לה כמו תמיד את השיר הנצחי של בן ארצי – שיר לאחותי

שיר לאחותי
בן ארצי
מילים ולחן: בן ארצי

אם יגיע סוף העולם נתחיל מהתחלה
נתחיל שוב משני אנשים
ואז אולי תיהי לי פחות אומללה,
פחות או יותר אחותי
אם יגיע סוף העולם הכל יסתדר, אל תרדי לי מהפסים
אבל את בוכה כשאני מדבר בקושי שומעת אותי

אז תצאי לרחוב בסוף העולם
אם יש שם רחוב אני אהיה שם
תצאי לרחוב בסוף העולם
אם יש שם רחוב אני אהיה שם

אם יגיע סוף העולם
נתחיל מהתחלה את התפוח לא נאכל
ואז אולי לא יהיו יסורים
אולי יהיה לך הרבה יותר קל, יותר קל

אז תצאי לרחוב בסוף העולם
אם יש שם רחוב אני אהיה שם
תצאי לרחוב בסוף העולם
אם יש שם רחוב אני אהיה שם

מהסוף שיבוא גם אני מפחד
כל אחד מפחד מסופים
אבל אם יגיע סוף העולם נתחיל מהתחלה
נתחיל שוב משני אנשים, שני אנשים

ואיך אפשר בלי תמונות??