אין ספק ששירותי הרפואה מתפרנסים מאתנו יפה.

הפעם ביקור נוסף אך עם הקטנה.

היא לעומת הגדול מאוד חיכתה לביקור.

מעשה שהיה כך היה….

קמה הקטנטנה בבוקר המתחיל את הסופ״ש (יום שבת) עם הפרשה קלה על עיניה.

ותראה האם את ההפרשה בעיני הילדה ותתפלל לעצמה שלא בדלקת מדובר אלא רק בהפרשה המגעילה של הבוקר.

וימשיך היום וההפרשה חוזרת.

ותשים האם חליטות תה על עיני הקטנטנה, ותשמח הקטנטנה ותבקש ללכת לראות רופא.

ותתעלם האם (בעיקר כי מאסה נפשה ברופאים במדינה הזו) ותחכה עד הערב.

ותגבר הדלקת מאוד ויגיע הלילה וילכו כולם יחד (עם הפיזמות)

ויגיעו למרפאה עם הקטנטנה בזמן אביה מחפש חנייה ויקבלו התעלמות מוחלטת עד שיגיע כרטיס הביטוח

ותחשוב האם – מזל שלא הגענו עם 40 חום וילדה מעולפת, אמריקה!

ותעלוז הקטנטנה עד מאוד כי ראתה חדר משחקים במרפאה (לפחות תשחקי אותה חולה ומסכנה) ותיקח את אחיה הבכור

לחדר המשחקים ושיחקו כל עוד נפשם בם.

ויגיע האב ותחשוק נפשו בקפה מהמכונה (בכל זאת מרפאה פרטית)

ויכנסו לרופא (אחרי שהגיע האב עם הביטוח, שילם כמובן ואז קיבל יחס) ויעיף מבט ובעיקר יקשיב לאם שכבר הבינה שזו דלקת

ויחייב הרופא בסכום מטורף על הביקור, ויביא לה משחה (שהיה ברור שצריכה לקבל)

ויסעו 30 דקות לבית המרקחת הקרוב (בכל זאת כבר חצות)

וירדמו הילדים בדרך ויסחבו הוריהם למיטות, ויתעוררו הילדים קלות (איזה מזל שהצלחנו להרדים מהר…)

ויצנחו ההורים על הספה באפיסת כוחות וידעו כי מרפי יעיר את הילדים השכם בבוקר.

שיהיה סופ״ש מצוין.