ערב ראש השנה.
דיברו באחת הקבוצות שאני חברה בהן על ריח של החג.
אצלי זה היה הריח של הגויאבות… עצי הגויאבות בשכונה שגדלתי בה היו בשיא וזה תמיד בישר על בוא השנה החדשה.
ההתרגשות ביום הזה, האווירה שלא ניתן לשחזר אותה.. זה חלק מהילדות שלי וגם משנותיי הבוגרות.
השנה אני לבד עם הילדים כאן בגולה.
אין ריח של גויאבות ואין אווירת חג – דווקא בסופר ליד הבית היה מאד שקט ולא עמוס (מצד אחד זה כיף לא לעמוד שעות בתור מצד שני זה כל הקטע לפני החגים..)
קלוסטר עדיין שקטה, הסנאי בחוץ מפצח אגוזים בשקט ולא יודע שבקצה אחר בעולם כבר ממש עוד שנייה נכנס החג ומדינת ישראל עוברת למצב ״לבן״
להתעורר לבוקר של ערב חג. (בלי ריח הגויאבות)
כשהבן זוג נמצא בישראל עם המשפחה שלו, לראות את כל הפוסטים בפייסבוק של החוגגים והחוגגות יחד כמשפחה גרם לי לקום הבוקר עם תחושת מועקה מאד גדולה, וגם עם דמעות שפשוט לא מפסיקות (כולל ברגעים אלה)
אנחנו עוד מעט שנתיים כאן והיום שמתי לב שאת החגים המשמעותיים (ראש השנה ופסח) תמיד חגגנו שהייתה משפחה לצידנו.
שנה שעברה בראש השנה אחותי המהממת הייתה כאן כך שלא היה כל כך אכפת לי מה נעשה ואיפה נהיה (בסוף היינו אצל הדר והיה מעולה) אבל כל עוד היא הייתה אתי הכל היה מושלם.
פסח חגגנו פעם אחת בשיקגו עם הדודים של ניר והיה כיף והשנה עם אמא שלו ואחיו אצלנו בבית והיה מרגש.
אבל הפעם.. הפעם אני מרגישה לבד.
ושלא תבינו לא נכון, יש פה קהילה מחבקת מאד ופוסטים שעולים כל יום עם הזמנות לארוחת חג משותפת. ועדיין…. זה לא כמו להיות עם המשפחה שלך בערב חג.
להרגיש בבית.
גם העובדה שההורים שלי לבד היום בלי הילדים לא עוזרת במיוחד (יאללה מור תגיעי אחרי זה 🙂 )
ההרגשה הזאת של הבדידות שלי מצד אחד ומהצד השני נטישה של המשפחה זה משהו שתמיד יישאר וכנראה רק יילך ויתגבר.
אני כותבת מילים אלה ומדי פעם עולה לי מחשבה איך ירגישו ההורים שיקראו את הפוסט הזה.
זה כואב לקרוא אולי אבל יש כל כך הרבה דברים שלא כתבתי במהלך השנה הזאת שהגיע הזמן להוציא החוצה גם את הדברים הפחות זוהרים, זו הרי מטרת הבלוג… להוציא החוצה ולהקל וגם לראות את כל הצדדים של מי שבוחר ברילוקיישן.
אז יחד עם הכתיבה מגיעה ההקלה (טוב נו בטוח יגיעו הדמעות שוב…) ואני מקווה שיהיה היום כיף (רק המחשבה להגיע לבד עם הילדים שכולם מסביבי בזוגות בחג פחות עושה לי את זה – אבל זה כנראה עדיף מלהישאר בבית…)
זו גם הפעם האחרונה שאני נותנת לו לטוס בחג בלעדי (ראה הוזהרת חח)
בטוחה שחלק ממי שקורא שורות אלה תוהה לעצמו – אז למה אתם שם? תחזרן הביתה.
זה הרבה יותר מורכב מזה חברים.
אחרי שהעברנו את כל החיים שלנו לכאן ב 8 מזוודות, עד שהילדים התחילו למצוא את מקומם וגם אני חווה פריחה בעסק שלי וגדילה זה לא פשוט שוב להתחיל הכל מחדש.
וכן – זה סוג של רילוקיישן מחודש לילדים בעיקר וגם למצוא שוב את המקום. אבל זה כבר לפוסט אחר…
ועד אז מאחלת לעצמי ולמשפחה שלי שנה מוצלחת עם חידוש ויזה מהיר 🙂
והרבה ביקורים של חברים ומשפחה.
אוהבת אתכם מאד ותצפו לשיחת וידאו בשעה של הערב חג אצלכם 🙂