ה 15 לינואר 2018.
תאריך שאני אזכור כנראה הרבה זמן.
זה ״יום הולדת אמריקה שלי״ כפי שמישהי היום אמרה לי במפגש העסקי שהעברתי היום.
אני כבר הרבה זמן חושבת על פוסט השנתיים, מה אכתוב ואיך ״אסכם״ את השנתיים הכי ״מאתגרות״ לדעתי שחוויתי באופן אישי וחווינו כמשפחה מאז שאנחנו יחד.

בעודי חושבת על מה עשיתי עד כה, תמיד עולה ההשוואה (מבחינתי לפחות) מול ישראל.
למרות שתמיד אומרים לי להפסיק להשוות מה היה לך שם לעומת מה שיש פה, אבל מבחינתי זה משהו הכרחי להמשך התנועה שלי פה.

עצם העובדה שעברתי לגור ביבשת אחרת לא משנה את עצם היותי אני. והדברים אותם אני רוצה להשיג ולעשות, ונכון הקצב פה הוא איטי יותר והאנשים שאני פוגשת הם אחרים לעתים מהאנשים שפגשתי בארץ, מבחינת תחומי עניין, מקצוע ואפילו ״מהיכן הגיעו במקור״
כי תתפלאו יש הבדל בין ישראלים מהמרכז / שרון / צפון / דרום (מה לא ידעתם?)

והנה אני מסכמת לי בראש מה כבר עשיתי וישר קפצה המחשבה, את יכולה יותר. שם עשית יותר, וכמו נבואה שמגשימה את עצמה השבוע האחרון היה אחד השבועות המטורפים שהיו לי כאן.
בין הדרכות פרטיות ומפגש עסקי הבוקר שהיה מלא (+), יציאות עם חברות אהובות, מפגשים חברתיים של הפילאטיס שלי לבין הרצאה על תזונה שהעברתי מטעם קארין אדוני (מי שעוקב אחרי בפייסבוק יודע שהתחלתי להעביר מפגשים כאן אצלנו בנוסף לתכנית שאני עושה אתה ומאד מרוצה ועד לפגישות של בית הספר שם אני חברה בועדה שאחראית על חוגים אחרי בית הספר (מי אמר פגישה של 3 שעות באנגלית וישראלית יחידה?) שלגמרי הוכיחה לי שהאנגלית שלי מעולה וכמה דרך עברתי.
מוזמנים לקרוא על זה כאן

ופתאום קלטתי בכמה עשייה אני נמצאת ואיזה הבדל בין חן של לפני שנתיים שהגיעה עם המשפחה שלה כמו ״פליטה״ שהכל מסביב שלג וקפוא, לבין חן של היום, שלכבוד יום הולדת אמריקה שלי יצאה אפילו השמש וזכיתי ״לחגוג״ יחד עם הקבוצה המדהימה שלי.

אז נכון שיש עכשיו שאלות ותהיות לגבי העתיד ומה יהיה עכשיו, ומה המטרה הבאה.
אבל החלטתי שאת זה אני משאירה לפוסט אחר, של אחרי יום הולדת שנתיים…

אשמח לשמוע מכם כמובן על החוויות שלכם 🙂 מוזמנים לשתף אותי כאן מתחת לפוסט/ בפייסבוק או בפרטי.

שנה מעולה 🙂

בתמונה – המפגש העסקי במנהטן, תמונה שלי רגע לפני תוך כדי שיחה בישראל עם הבת דודה המהממת שלי (היוששש גלי וגם טלי הייתה אחר כך – אוהבת אתכן ממש ממש)